ima's Tool

‘Odradek, the protagonist of Franz Kafka’s short story “Cares of a Family Man”. Odradek is a spool of thread who/that can ran and laugh; this animated wood exercises an impersonal form of vitality. De Landa speaks of a “spontaneous structural generation” that happens, for example, when chemical systems at far-from-equilibrium states inexplicably choose one path of development rather than another. Like these systems, the material configuration that is Odradek straddles the line between inert matter and vital life.’ 

(From: Jane Bennett, Vibrant Matter, a political ecology of things, Duke University Press, Durham and London, 2010.

p. 7).

This quote connects with my paintings. Kafka describes the spool as an object that is in a state between passive and active. The bed-sheet's threads bring their own movement. When I pull them, one by one, I feel an energy that's flowing, as a kind of material expression of the bed-sheet's own memory. Whether I twist them around the marker pen or place them on top and inside each-other, when I select one thread it has its own movement. This movement is revealed when I place the threads on the canvas, each thread separately. The thread and the movement of my hand create one line. This line is never geometrical. I adjust the pressure of my hand and the way I hold the end of the thread according the the movement of the thread. I loosen up my hold just as the thread comes to its end, then placing it gently on the canvas. Or hold it very tightly when I spread the thread over the width of the canvas. Placing the threads are done with utmost sensitivity and care. If I loose focus or make a quick movement the thread rolls over the surface, attaching to another thread, responding to the threads and the canvas' surface. From this point of view, the thread is a thing, an object that has a vital energy.    

ציטוט זה מתקשר לציוריי. קפקא מתאר סליל חוטים בשם 'אודרדק' שנמצא בין מצב פסיבי-אינרטי לבין מצב אקטיבי. חוטי הסדין הפרומים מביאים תנועה ספציפית להם. כשאני מושכת אותם אחד-אחד מתוך בד הסדין הם מזרימים אנרגיה וזורמים איתה, כעין ביטוי חמרי לזכרון הסדין. בין אם אני מסדרת אותם סביב עט הסימון או מערימה אותם זה בתוך ועל גבי זה, כשאני מבודדת חוט אחד יש לו תנועה משלו. התנועה נחשפת כשאני מניחה את החוטים על הקנווס, כל חוט באופן נפרד. החוט ותנועת ידי יוצרים יחד קו. הקו אף פעם לא ישר כקו גאומטרי. תלוי כמה לחץ אני מפעילה בפעולת ההשמה, אני מתאימה את אחיזתי בחוט לתנועה שבאה מהחוט. מרפה כשאני מרגישה שהגעתי לקצה החוט ומניחה בעדינות ורפיון על גבי הקנווס. או אוחזת חזק כשאני פורשת את החוט לכל אורכו מעל רוחב הקנווס. ההנחה נעשית בעדינות ורגישות מיירבית. אם תשומת ליבי לא ממוקדת או אם אני עושה תנועה בפזיזות, החוט מסתלסל על גבי הקנווס, נצמד לחוט אחר, מגיב לחוטים ולמשטח הקנווס. מהבחינה הזאת, החוט הוא דבר שיש בו אנרגיה חיונית, חיוניות.