A bullet-proof vest or Tzitzit?, Oil on canvas, 2016

'Suddenly, standing there at the door, was a fair-haired soldier with a bag on his shoulder; one of those wandering British soldiers who were passing through more often these days, on the way from Jisr al-Majami camp to Haifa ...
"I've got something worth selling here" ...
"What is it?" ...
"This is a real protective jacket," the soldier said. "A bullet-proof vest, lightweight. It's got small plates inside reinforced with fiber-glass." ...
"It's really useful for a fighter," the soldier said. "Something special. My mother sent it to me from London," he went on. "As I said, it's something special. She was afraid I'd be killed and this was the only thing she could find to protect me. Apart from her prayers."
From: Yahya Yakhlif, A Lake Beyond the Wind

'שכפ"צ או ציצית? A bullet-proof vest or Tzitzit?

YNG work-in-progress 1

YNG work-in-progress 2

YNG work-in-progress 3

YNG, Skin's Gaze, Oil on Canvas, 30.5 x 40.6cm, 2016

                                       

  Car park where Samakh railway station used to be. Photos by YNG, 2008

From: http://www.palestineremembered.com/Tiberias/Samakh/index.html#Pictures

ציוריי 'פמניזציה של אספלט' מתייחסים למקום בו עמדה פעם סמח' וכיום יש שם מגרש חנייה במיוחד על יד תחנת הרכבת ההיסטורית שציינה את הגבול בין פלסטינה וסוריה. 

The group of paintings entitled 'Feminization of Asphalt' relates to the place where Samakh once stood. Today in place of the Palestinian town there is a large car-park near the historic railway station which marked the border between Palestine and Syria

YNG, Feminization of Asphalt or Samakh undone

Oil on canvas, 42 x 30cm, 2015

פמניזציה של אספלט או פרימת סמח', שמן על בד

This clip describes the process of making cotton threads

https://www.youtube.com/watch?v=kH_b3Heo48I

W. J. T. Mitchell: “objects are the way things appear to a subject – that is, with a name, an identity, a gestalt or stereotypical template. … Things, on the other hand, … [signal] the moment when the object becomes the Other, when the sardine can looks back, when the mute idol speaks, when the subject experiences the object as uncanny and feels the need for what Foucault calls ‘a metaphysics of the object, or, more exactly, a metaphysics of that never objectifiable depth from which objects rise up toward our superficial knowledge.’ “

From: Jane Bennett, Vibrant Matter, a political ecology of things, Duke University Press, Durham and London, 2010, p. 2.

הציור מוגדר כדיאלוג שמצטייר בין שני בדים: הראשון הוא בד הקנווס המתוח על המסגרת והשני הוא בד הסדין הפרום ש'נותן' חוטים בנדיבות ושפע. המכחול מוחלף בחוטי הסדין. אמצעי הציור משתנה מטכנולוגיה מוכרת, פטריארכלית (המכחול), לטכנולוגיה נשית-סובייקטיבית-מטרנלית. החוטים שווים בדרך בנייתם, כולם חוטי כותנה שנוצרו בטכנולוגיה פטריארכלית, במכונה. אולם, כאשר אני מתחילה את הדיאלוג עם בד הסדין, כל חוט נפרם בהתאם לכח משיכה משתנה, אחד נפרם בשלמותו, שני נקטע באמצע או בכל נקודה אחרת. אני טובלת את החוט, או קבוצת החוטים, בצבע ומניחה על הבד. כל הנחה שונה מקודמתה לפי תנועת היד והגוף (אני מציירת בעמידה). לפעמים אני נעזרת בסכין הערבוב כדי להניח את החוטים, לפעמים אני מחזיקה בקצה. החוט, בניגוד לשער המכחול, גמיש וקל, רוקד ומסתלסל באוויר ואין לי מושג איפה ינחת. כך נכנס לתהליך הציור אלמנט המקריות שמוכר ומרכזי לנסיון המטרנלי, החל מהרגע שהזרע 'בוחר' בייצית. כך מיודע הציור אודות הנסיון המטרנלי. אני מגלה מנעד אפשרויות ציור עם חוטים פרומים: ציור עם גוש חוטים, עם חוט בודד, בשתי ידיים – כל יד אוחזת בקצה חוט, יצירת כתם חוטי, יצירת קו בודד, יצירת קו עבה כשהחוט עמוס צבע נוזלי, יצירת קו דקיק כשהחוט מכוסה צבע לא מדולל, יצירת קווים מעוגלים, יצירת צורות עגולות ומעוגלות מלאות תנועה. 

מתוך: יומנה של ima 

The painting is defined as a dialogue that takes place between two fabrics: first, the canvas which is stretched over a stretcher. 
Second, the threads which are taken from an old bed-sheet. Instead of a brash I use threads. Although they were produced by a patriarchal technology when I begin this dialogue with the bed-sheet each thread is pulled with different force. Some come out as whole while others break. I dip a thread or a knot of threads in paint then place on the canvas. Each time a different mark is produced. I hold the thread at one end; it 'dances' in the air and I can't predict where it will land. The element of chance echoes the maternal experience, from the moment a sperm 'chooses' an egg onward. I discover a wide range of possibilities of mark making with the threads: painting with a knot of threads, with one thread, holding a thread with both hands, creating a thick mark when the thread is loaded with paint, creating a thin mark when the paint on the thread is less diluted, creating circular lines, circular shapes full of movement.

From: ima's diary